לוגותרפיה

לוגותרפיה ( (לוגוס- משמעות , תרפיה- טיפול) -
לוגותרפיה הינה גישה טיפולית שפותחה על ידי ד"ר ויקטור פראנקל -נוירולוג ופסיכיאטר, שמהותה- טיפול באמצעות יצירת וגילוי משמעות בחיים.
גישה זו מהווה את הזרם השלישי בפסיכואנליזה אחרי פרויד ואדלר.
ד"ר ויקטור פראנקל הבין כי הדחף העמוק ביותר של האדם הוא- הרצון והשאיפה למשמעות הרגע הייחודית לכל אדם ואדם בחייו.
הטיפול הלוגותרפי ממוקד ב-טיפוח הגרעין הבריא באדם וביכולתו למצוא משמעות בכל מצב, בצמיחה אל מול נסיבות החיים, האתגרים וההזדמנויות שהם מזמנים תוך מוכוונות לעתיד.

הרווחה הנפשית והפיזית של האדם תלויה בתפקידה המרכזי של המשמעות בחייו של האדם, והיא גם מרכיב מפתח בהתמודדות עם מצבי משבר וקשיים רגשיים בחיים.
על פי הגישה הלוגותרפית המפתח לגישה חיובית לחיים -זו המודעות כי יש לחיים משמעות בכל הנסיבות וכי יש בידנו למצוא משמעות בחיינו בכל מצב, ביכולתנו להתגבר על קושי ומכות גורל אם נמצא משמעות לקיומנו.
פראנקל היה הראשון שהתייחס לאנשים הבריאים והפעילים ולא רק לאלו החולים, תוך התייחסות לתחושות הריקנות, חוסר הסיפוק והריק הקיומי שהם חשים בחייהם.
הלוגותרפיה גורסת שהאדם נתון כל חייו באתגרים קיומיים כגון בדידות, סופיות החיים, אחריות על תוצאות בחירותיו, אלו הם גורמים המעוררים אותו ואת שאיפתו למצוא פשר לחייו.
ויקטור פראנקל היה הראשון אשר שילב בעשייתו הטיפולית את ההתייחסות לרוח האדם והמשמעות בחיים כציר טיפולי מרכזי, מתוך הבנה שדאגותיהם של בני אדם נובעים מהמימד הרוחני שלהם או כפי שפרנקל מכנה המימד הנואטי.
אי התייחסות למימד הנואטי הרוחני של האדם כמוה כעיוורון והבנה חלקית של החיים.
בשונה מהגישה הפתולוגית המערבית אשר מגדירה את המצוקה הקיומית המתמשכת כבעיה נפשית, הלוגותרפיה מעניקה טיפול על ידי סיוע לאדם למצוא פשר ומשמעות בחייו.

רוחו של האדם מהווה עבורו מצפן, המצפון הוא איבר המשמעות הכלי של האדם למציאת המשמעות, כדי להיות מכוונים למציאת המשמעות האישית שלנו אנו צריכים להיות מודעים לתמצית הווייתנו האנושית, עמוד התווך הבריא שלנו וכאשר הוא בשליטתנו, הוא מאפשר לנו לפעול ממקום עוצמתי שקט ולהביא אותנו להתעלות עצמית. זו בדיוק הרוח שיכולה לעזור גם במצבים קשים.  גם כאשר יש משבר אמיתי בחייו של אדם אל לו לוותר ולומר שממילא חייו חסרי משמעות מרגע המשבר.
כל אובדן / שכול / מחלה / פרידה / כשלון – יכול להוות פלטפורמה לצמיחה, לשינוי פרספקטיבה, ליצירת מרחב חדש, להכרה של צדדים חדשים שלא הכרנו בתוכנו,
ולכן את המשמעות יש לחפש בכל רגע ורגע בחיים- ברגעים היפים יותר, ואולי במיוחד ברגעים היפים פחות.
הפרספקטיבה היא זו שעושה את ההבדל. הלוגותרפיה מכוונת אל העתיד! היא צופה קדימה למטרות ויעדים שיש להשיג במקום ההתעסקות עם הטראומות והכישלונות בעבר.

כיצד נעשה הטיפול בשיטת הלוגותרפיה?
בטיפול אנסה להרחיב את נקודות מבטו של המטופל על מציאות חייו והפוטנציאל הגלום בו , לסייע בשינוי הגישה, לחבר לערכים מובילים בחייו , ולזקק את היכולת לחוש את המצפן הפנימי של המטופל אשר באמצעותו תתאפשר מציאת הפשר.
 לכל אדם יש את האחריות ליטול על עצמו למצוא את המשמעות הייחודית לו. איש לא יוכל לומר לך מהי תכלית זו. 
כל אדם צריך למצוא את הדבר בעצמו ועליו לקבל את עול האחריות על פי מה שמכתיבה לו תשובתו. אם יצליח -יוסיף להתפתח ולגדול למרות כל צרותיו, והיטיב לומר זאת הפילוסוף ניטשה :“מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך” כלומר במידה והאדם פועל למען מטרה משמעותית עבורו הוא יוכל להתמודד עם הקשיים שבדרך.
בטיפול הלוגותרפי אשתדל לאתר את כוחות הריפוי העצמי של המטופל כמו אומץ לב,  כוח ההתרסה, הומור והכרת תודה ובכוונה לחזק אותם. (אליזבט לוקאס).
"תפקידו של הלוגותרפיסט להפוך את ה'בגלל' ל'אף על פי כן' ". (דוד גוטמן-" לוגותרפיה למטפל").
 

• למי מתאים הטיפול בשיטת הלוגותרפיה?

• כל אדם החווה קושי רגשי, יאוש, משבר בחיים, התמודדות עם אובדן, דכאון, יציאה לגמלאות, חרדות ומצבי קושי וסבל בחיים

• אנשים שחיים בספק – אנשים שעדיין מחפשים את משמעות חייהם והם חסרי מטרה. חיים במצב של ריק קיומי – ריקנות ושעמום, חסרי תקווה, ללא צמיחה והתפתחות וללא מזון רוחני עלולים לחוות דכאון, נוירוזה, או פסיכוזה

• אנשים מיואשים – אנשים שאיבדו משמעות 

• אנשים הנוטים לראות עצמם ככישלון – למרות שכלפי חוץ הם מופיעים כמצליחנים

כיצד מתבצעת האבחנה בשיטת הלוגותרפיה?
האבחנה בקליניקה נעשית באמצעות שיטות שונות ובהן הדו-שיח הסוקרטי- טכניקה לגילוי עצמי, המשרת מטרות ויעדים רבים-
עוזר להגיע לתת מודע הנואטי (הרוחני) של המטופל, להיות מודע לכוחותיו הפנימיים, מכוון למציאת משמעות בחיים, לבחון התנסויות בעבר ולחזות את העתיד, מעלה חוויות שיא שנשכחו, נותן הזדמנויות להעריך את המצב בהווה ואפשרויות להתמודדויות עתידיות.
על פי פראנקל המשמעות נמצאת בתוכנו והמטפל עוזר לו לחלץ ולהנכיח אותה.
הדו שיח הסוקרטי מהווה את השיטה העיקרית בלוגותרפיה בחיפוש אחר משמעות.
שיטות אבחון נוספות כוללת הקשבה פנומנולוגית, והקשבה לרמזי משמעות שצד המטפל בשיחות עם המטופל.

כיצד מטפלים באמצעות שיטת הלוגותרפיה?
הטיפול בקליניקה מתנהל באמצעות פגישות שבהן דרך שיחות מאותרים הגורמים המשמעותיים בחיי המטופל, והם נרתמים לשיפור הרגשתו ותפקודו ולהתמודדות עם הפרעותיו הנפשיות והרגשיות תוך שילוב טכניקות ייחודיות שמהוות את ארגז הכלים של הלוגותרפיה.
אחד האתגרים שלי כמטפלת- הוא להצליח להראות למטופל את הימצאותו של הממד הנואטי (הרוחני) הפרטי שלו. הרעיון החזק ביותר של הממד הנואטי- להצליח לומר "כן לחיים" בכל מצב, ובכל שלב בחיים (גם על ערש דווי).
היכולת שלנו לממש את המשמעות הייחודית לנו בחיים היא באמצעות שלוש דרכים:
1. מימוש המשמעות באמצעות חוויות החיים
2.  מימוש החוזקות והמשמעות הייחודיות של האדם
3. מימוש באמצעות בחירה כיצד להגיב במצבי קושי או משבר.
לבחור לומר "כן לחיים על אף ולמרות הכל" גם בנסיבות הקשות ביותר
השנייה- לומר לא לחיים- גם כאשר יש לך הכל.
וזו בחירה קיומית שיש לבחור בה.
הבחירה בחיים תמיד ולעולם תוכיח את עצמה כבחירה מוצלחת יותר.
אפשר לראות זאת למשל בחייו של סטיבן שפילברג ששוב ושוב נדחתה בקשתו להתקבל לימודי הקולנוע, וידוע לכולנו היכן הוא היום, ואיך הצליח בתחום הקולנוע בצורה כה מרשימה,
או בחייו של וולט דיסני שפוטר מהעיתון בו עבד מהסיבה שהעורך חשב שאין לו דמיון ושהרעיונות שלו לא מספיק טובים....
איזה מזל היה לכולנו ששניהם אמרו כן לחיים ולא ויתרו בתקופות פחות זוהרות שלהם.
 
"עד נשימתו האחרונה של האדם, לא יוכל לקחת ממנו את החופש כיצד להתייחס לגורלו"/פראנקל.
ולכן, גם במצבים הכי קשים- אובדן של אדם יקר, מחלה סופנית, משברים קשים- גם בתוך המצבים האלו נשארת לאדם החירות לבחור איך יגיב, איך יתנהל בתוך המשבר.
כל מצב בו אנו לא מתאמצים להשיג את המטרות שלנו, לא מושיטים יד לזולת, לא מוכנים להקריב משהוא מעצמנו למען מטרה נשגבת, לא מוכנים לוותר על הדחפים שלנו-
אם אין מאיתנו דרישות (מעצמנו) נהפוך למתוסכלים בהיבט הקיומי.
כל המצבים בחיינו בהם אנו מצמצמים את עצמנו למימדים פיזיים ונפשיים בלבד- אנחנו אנו חווים חיים חסרי משמעות,
לעומת מצבים בהם אנו מתרחבים ומוסיפים גם את מימד הרוח ששוכן בכל אחד מאיתנו, והוא זה שמאחד את הגוף ואת הנפש.
"התסכול הקיומי עולמי נתפס כתוצאה של מיעוט דרישות המופנות אל הרוח האנושית, והדבר גורם לסימפטומים נפשיים חולניים גם כאשר האדם חי בשפע" (חיים משמעותיים/ לוקאס ).